קיבוץ נחשון אגו"ש נ' רונן(רומן) סנדר

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת ר' שלו-גרטל, ביום 19.12.2011.

לאחר שנתתי את דעתי לנימוקי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי הפסיקה, "הכלל הרחב קובע, כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים'. כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק דין כספי משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעור יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש.."( ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי נסים עדי (נבו, 21.6.10)).

עוד נקבע: "הכרעה בשאלת עיכובו של פסק דין מורכבת מאיזון ושקלול בין שני גורמים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות..." (ע"א 2841/07 מנהל מקרקעי ישראל נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה (אתר נבו, 25.8.08).

נקבע כי סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה או מושפעים זה מזה: "בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע" ( ראו בעע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167).

אשר לסיכויי ההצלחה בערעור: נראה כי עיקר השגותיו של המבקש נוגעות להכרעות עובדתיות של בית המשפט. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא אלא במקרים חריגים ביותר. בנסיבות אלה ולנוכח נימוקי פסק הדין נראה כי סיכויי הערעור אינם מרשימים.

אשר למאזן הנוחות: ראשית, בכל הנוגע לחיוב הכספי שהוטל על המבקש בפסק הדין, על פי הפסיקה ביצוע חיוב כזה יעוכב לעיתים חריגות בלבד. ראו ע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (נבו, 25.8.08) שם חזר כבוד השופט גרוניס על ההלכה לפיה:

"ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעיתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989);ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור (לא פורסם, החלטה מיום 30.1.02)".

בענייננו, לא נראה ולא הובאה כל ראיה מטעם המבקש בעניין זה, שהמשיב לא יוכל להחזיר את סכום החיוב שנקבע בפסק הדין במידה והערעור יתקבל והחיוב יבוטל.

אשר לסילוק המבקש מהדירה בקיבוץ: פסק הדין מותיר בידי המבקש הברירה לנהוג כשאר התושבים שמצבם דומה למצבו ולחתום על הסכם הרשאה; ככל שהערעור יתקבל יבוטלו הסעיפים שכנגדם משיג המבקש. בעניין זה מקובלים עלי הדברים המצוינים בסעיפים 11 עד 15 בתגובת המשיב.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות בגין הליך זה בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: